לבנות משפט שיבינו

באנגלית סדר המילים אינו חופשי: הוא עצמו הדקדוק. מי שפועל — ראשון, הפעולה — שנייה, כל השאר — אחריהן.

שנו את הסדר — והמשפט או שישנה את משמעותו, או שיתפרק.

חמשת הפעלים הראשונים. בינתיים לוקחים את הצורות של I ו־you — הן זהות לצורת הבסיס:

שלושה כללי מיקום, ושלושתם מופרים באותו אופן:

1. שם התואר — לפני שם העצם: a big city, ולא a city big.
2. בין הפועל למושא לא מכניסים דבר: I speak English well, ולא I speak well English.
3. מקום וזמן — בסוף המשפט, לא בין מבצע הפעולה לפועל: I work in Tel Aviv, ולא I in Tel Aviv work. את הזמן אפשר להעביר גם לתחילת המשפט: Every day I speak English. (למילים קצרות של תדירות — always, often — יש כלל משלהן, זה שיעור 11.)